טיול בכרמל בעקבות אליהו הנביא וחמשת הדתות

הכרמל ידוע בכינויו "ההר הירוק כל ימות השנה" ואכן גם לאחר שריפות רבות שעבר, הוא ירוק ברובו. גם המצרים והכנענים נתנו להר המיוחד הזה שמות המתארים אותו ואת אפיונו החשוב המתבטא בכך שהוא חודר 3 ק"מ אל תוך הים התיכון בציר צפון – מערב, וכך יוצר את מפרץ עכו – חיפה. בפועל, הכרמל הוא זרוע שיוצאת מהרי השומרון וכוללת את רמות מנשה והר אמיר באזור אום אל פאחם.  הכרמל עלה והתעצב בצורתו הנוכחית עקב מערכת קימוטים ושברים גאולוגים לפני עשרות מליוני שנים, ובטיול רגלי ניתן לראות עדויות רבות בכל מחשוף סלע הבולט בינות העצים.

לכרמל היסטוריה אנושית מרתקת עוד מהתקופה הפרה היסטורית, לפני 250 אלף שנים, יש עדויות לפעילות אדם בנחל מערות ונחלים נוספים. אונסק"ו אף הכריזה על הכרמל כשמורה ביוספרית בעקבות הממצאים בנחל מערות כי שני מינים של האדם הקדמון חיו במקביל, זה לצד זה, באותו פרק זמן – ההומו ארקטוס והניאנדרטל. עיקר ההתישבות ברוב התקופות היתה סביב הכרמל ולא בגובהו, זאת עקב מיעוט המים בחלקו הגבוה וריבוי החורש הים תיכוני הסבוך. רק בתקופה הביזנטית אנו עדים לפריחה ישובית בחלקו העליון של ההר ובשיפוליו, בינהם בתים, מערות קבורה, גתות, בתי בד השייכים לאוכלוסיה היהודית והשומרונית בחלקה. מיעוטם היו נוצרים. בתקופת השלטון הצלבני נפגע קשות המערך הישובי בהר שעוד שרד את התקופה המוסלמית ובין הכפרים האחרונים הוא חוסיפא – עוספיה של היום. השינוי הדרמתי יתרחש במאה ה-17 עם בואם של דרוזים מאזור הרי הלבנון אל הכרמל. כך הוקמו 22 כפרים דרוזים בחלקו העליון של ההר אשר חיו בסכסוך קשה עם הכפרים הערביים שישבו לצד החוף. סביב המאה ה-19 ננטשו כפרים דרוזים מכמה סיבות ובינהם חובת הגיוס באמפריה העותמאנית, המאבק עם הכפרים הערבים סביבם, ותקופת השלטון המצרי של אברהים פחה ומוחמד עלי, כך שלבסוף נשארו רק עוספיה ודלית אל כרמל.

 

אך מדוע בחרו אוכלוסיות מדתות שונות וזרמים שונים להתיישב דווקא על ההר הזה שתנאי הקיום בו לא נוחים במיוחד? היום הכרמל מאוכלס בישובים רבים ובראשם חיפה עם 300 אלף תושבים כמעט, בו חיים זה לצד זה יהודים, נוצרים, באהיים, אחמדים, דרוזים, ומוסלמים סונים. האמת, שהסיבות להתישבות על הכרמל הן מגוונות ונובעות משיקולים כלכלים, משקולי שלטונות בתקופות מסוימות, ואף הצורך למצוא בו מקלט כמו במקרה של הדרוזים שנרדפו באזור סוריה ולבנון. אך לצד כל זה יש סיבה נוספת, משמעותית וחשובה ביותר, שהובילה לכך שיבחרו דווקא כאן, בהר הזה, דתות רבות וזרמים שונים לקבוע את משכנם והיא קדושתו הרבה של הכרמל.  הכרמל הנקשר לפעילותו של אליהו הנביא שפעל פה בתקופת מלכותו של אחאב, וזהו בסיס קדושתו.

 

בטיול נכיר את הדתות השונות בכרמל ואת פועלו של אליהו במרחב ההר הירוק כל ימות השנה הנושק אל הים.

 

 

המוחרקה בקרן הכרמל

הכניסה בתשלום 3 ₪ לאדם. הגעה דרך דלית אל כרמל. למגיעים מצומת אליקים יש לפנות ימינה בכיכר הראשונה בכניסה של דלית אל כרמל ולהמשיך בנסיעה של כ-10 דקות בתוך החורש, עד שמגיעים לרחבת הכניסה והחניה. יש שילוט בדרך.

 

תחילה, לא ניכנס לכנסייה אלא נשב על ספסלי האבן בצד הצופה מזרחה. הכנסייה נבנתה בשנת 1888 על ידי המסדר הכרמליטי השייך לזרם הקתולי בנצרות. בשיפולים המזרחיים של הכרמל יש כמה וכמה אתרים המציינים את מקום האירוע בו הוכיח אליהו הנביא כי אלוהי ישראל הוא האל האמיתי. המקרא מתאר לנו על תקופת מלכותו של אחאב אשר מלך על ממלכת ישראל לאחר פילוג הממלכה במאה ה-9 לפנה"ס. הסיפור מתחיל מזרחית לפה, בעמק יזרעאל, שם אחאב בעזרת אישתו איזבל גוזלים את אדמת נבות היזרעאלי ולבסוף גם הורגים אותו לאחר משפט מכור מראש. על כך אומר אליהו לאחאב "הרצחת וגם ירשת"? ומעביר את דבר האל על בצורת ארוכת מועד בעקבות מעשים אלו וחטאים בממלכת ישראל.

 

קישור לטיול בגלבוע ועמק יזרעאל

 

בתקופה זו איזבל, אשתו של אחאב, שמקורה בעיר הנמל צידון, מחדירה תרבות אלילית בממלכה ואנשי הארץ עובדים אלים כנענים בדמות האל בעל, אשרה, דגון, עשתורת ואלים נוספים. לאחר שלוש שנות בצורת מכנס אליהו על קרן הכרמל את נציגי העם ואת נביאי הבעל:

 

מלכים א יח

יט וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל.  כ וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבֹּץ אֶת-הַנְּבִיאִים אֶל-הַר הַכַּרְמֶל.  כא וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא-עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.  כב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל-הָעָם אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה לְבַדִּי וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ.  כג וְיִתְּנוּ-לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל-הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל-הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים.  כד וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם-יְהוָה וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים וַיַּעַן כָּל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר.  כה וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ.  כו וַיִּקְחוּ אֶת-הַפָּר אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם-הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד-הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה.  כז וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל-גָּדוֹל כִּי-אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי-שִׂיג לוֹ וְכִי-דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ.  כח וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד-שְׁפָךְ-דָּם עֲלֵיהֶם.  כט וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין-קוֹל וְאֵין-עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב.  ל וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל-הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי וַיִּגְּשׁוּ כָל-הָעָם אֵלָיו וַיְרַפֵּא אֶת-מִזְבַּח יְהוָה הֶהָרוּס.  לא וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי-יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ.  לב וַיִּבְנֶה אֶת-הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ.  לג וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת-הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל-הָעֵצִים.  לד וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל-הָעֹלָה וְעַל-הָעֵצִים וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ.  לה וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת-הַתְּעָלָה מִלֵּא-מָיִם.  לו וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  לז עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי-אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם אֲחֹרַנִּית.  לח וַתִּפֹּל אֵשׁ-יְהוָה וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים וְאֶת-הָאֲבָנִים וְאֶת-הֶעָפָר וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה לִחֵכָה.  לט וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.  מ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל-יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם.  מא וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה  כִּי-קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אליהו בוחר לקיים מבחן בנוכחות העם, הוא בוחר שני פרים ומקים שני מזבחות. הוא מזמין את נביאי הבעל להיות ראשונים בתפילתם לאלוהיהם שיבעיר את המזבח ויעלה את הפר כקורבן. אליהו בוחר לדרבן אותם ונותן להם הצעות ציניות אך נביאי הבעל לא מצליחים להוריד את האש מהשמיים. לאחר שאלו לא הצליחו בניסיונותיהם הזמין אליהו את העם שיקרבו אל מזבחו. ביקש מהם שישפכו כדים של מים על העצים והמזבח וכך עשו, ולאחר תפילתו אל אלוהי ישראל בתחינה כי יחזיר את עמו בתשובה כדי שיפסיקו לפסוח בין שני הסעיפים (אלוהי ישראל ואלוהי הבעל והאשרה) נפלה האש מהשמים ואלה את העץ, המזבח והזבח עצמו. לאחר שהוכח לעם מיהו האל האמיתי שלח אותם אליהו לרדוף אחרי נביאיי הבעל ולשחוט אותם למרגלות ההר בנחל הקישון.

אם נתבונן מזרחה נוכל לראות את נחל הקישון ואת תל כיסון, היא הגבעה הצפונית לצומת התשבי, שם נתפסו נביאי הבעל. לאחר שהוכיח אליהו את צדקת אלוהי ישראל נפתחו השמים וירדו גשמי ברכה שבישרו על תום הבצורת.

 

חשיבותו של הסיפור קשור בדמות הראשית בו, אליהו הנביא שנקרא גם התשבי והגלעדי. אליהו הוא הדמות היחידה במקרא שמעולם לא מת אלא מסופר לנו שבירדן הוא סיים את תפקידו כאשר עלה בסערה השמיימה ותפקידו הועבר לאלישע תלמידו. אליהו קדוש ליהודים, שהרי בכל ליל סדר אנו משאירים לו כיסא ומקווים שיכנס בדלת הפתוחה. יתכן והוא עוד ישוב כפי שהוא עלה לשמיים כמתואר. אך אליהו הנביא איננו קדוש כל כך רק ליהודים, גם האיסלאם מקדש אותו ורואה בו נביא חשוב בשם אלח'אדר. האיסלאם היא דת מונותאיסטית הדוקה ביותר ואליהו דמות מופת שנלחמת בכל כוחה בריבוי האלים ובעבודה הזרה. גם הנצרות מקדש את אליהו והשם הנפוץ שלו הוא אליאס, יתכן כי זהו גילגול של אל השמש היווני הליוס אשר גם הוא השתמש באש כאשר פעל ומהעולם ההלניסטי נוצרה הקבלה לדמותו של אליהו ובה לידי ביטוי בעולם הנוצרי.

 

לפני הכניסה לכנסייה כדאי לעלות במדרגות אל גג המבנה הגדול לתצפית מרשימה.

 

הכנסייה נוסדה בשנת 1888 ע"י המסדר הכרמליתי. מסדר זה הוקם לראשונה בארץ ישראל ע"י הפטריארך הלטיני אשר ישב בעכו בתקופה הצלבנית השנייה (המאה ה-13). הם אימצו את שם ההר לשם המסדר שלהם ואת אליהו ומרים לפטרונים שלהם. עפ"י אמונתם כאשר אליהו הוכיח את נביאי הבעל והחלו לרדת הגשמים ענן הגשם נראה כפנייה של מרים, אשר קיבלה מעמד גבוה ביותר הנחשבת כמעט לדמות אלוהית. הכנסייה הזו היא שלוחה של הכנסייה הראשית של המסדר הנמצא בסטלה מאריס, שם נהייה בהמשך. היא נבנתה תחילה בעבור פרחי כמורה שיוכלו ללמוד כאן ולהתבודד בשקט בזמן הנדרש לכך. זו כנסייה קתולית צנועה ובה כתובים הדברים בשלושת השפות מתוך תפישה כי אליהו והמקום קדוש גם ליהודים, לדרוזים ולמוסלמים. המזבח בנוי מאבנים מקומיות בדומה למזבח שבנה אליהו. בציור ביציאה מהכנסייה מתואר אליהו שיושב במערה. עפ"י הסיפור, אליהו ברח מאחאב לאחר מעשה הוכחת נביאי הבעל ושחיטת אל המערה שלימים תהפוך להיות מערת אליהו הנמצאת בסטלה מאריס עפ"י הנוצרים או נמוך יותר בשיפולי הרכס עפ"י היהודים והמוסלמים. 

 

 

עוספיא – גרעין הכפר

כדי להגיע לעוספיה נחזור לכביש הראשי דליית אל כרמל-עוספיא, נפנה ימינה לכיוון צפון ונחנה סמוך לכנסייה הגדולה הנמצאת קרוב לגרעין הכפר של עוספיא. מומלץ להסתובב ולהתברבר בגרעין הכפר, חפשו את הפסיפס של בית הכנסת הביזנטי והתבוננו בנקודות התצפית המרשימות ובבניה המסורתית שעוד קיימת בגרעין הכפר. 

 

בעוספיא מהות הטיול היא המפגש עם האנשים, עם התרבות והמסורת ולכן מומלץ לתאם מפגש עם אחת מיני רבות המשפחות המציעות אירוח  בביתם. חפשו את גרעין הכפר הצמוד לכביש הראשי והסתובבו בסמטאות.

גרעין הכפר הוא הבסיס להתפתחותו של הכפר הדרוזי עוספיא. הכפר נבנה ע"י אוכלוסיה דרוזית אשר הגיעה מאזור הרי מול הלבנון והתישבה כמנהגם של הדרוזים בראש ההר. המתישבים הראשונים בחרו בנקודה הקרובה למעיין אשר סיפק את צורכי החברה החקלאית של אותם ימים, עוד מהתקופה הביזנטית כאשר שכן פה כפר יהודי בשם חוסיפא ששריד מפסיפס בית הכנסת שלו נמצא עדיין בגרעין הכפר.

 

הדת הדרוזית היא דת סודית שהתפתחה מתוך העולם המוסלמי השיעי במאה ה-11 במצרים. האמונה הדרוזית מאמינה באל אחד ושבכל תקופה היתה התגלות נבואית אחרת עם דמויות שונות. כך היה בימיו של משה שנתן את התורה, בימיו של ישוע שהעביר את החוכמה שנכתבה בברית החדשה וכך גם בימיו של מוחמד שנתן את הקוראן. עפ"י האמונה הדרוזית, המנוגדת באופן חריף לאמונה הסונית, היתה התגלות אלוהית נוספת בימיו של אל חאכם באמר אללה אשר הכריז על הדת החדשה. הדרוזים מעדיפים את השם אל מואחידון (המיחדים) או בני מערוף (בני החסד) כשמות מכובדים יותר, בניגוד לשם "דרוזים" הניתן להם כשם גנאי בתקופת האמפריה העותמאנית.

בזמן פועלו של אל חאכם וקצת אחריו, פעלו מבשרי האמונה וניסו לקרב שבטים אל האמונה החדשה. רק באותה תקופה נפתחו השערים לכלל בני האדם אשר רצו להצטרף לחייק הדת החדשה ולאחר סגירת השערים אין נכנס ואין יוצא. הדרוזים מאמינים בגלגלול נשמות וכך מספר הנשמות הדרוזיות מאז סגירת השערים נשאר קבוע ובכל פעם שדרוזי מת מיד נשמתו עוברת לתינוק דרוזי חדש שנולד. הדרוזים מחולקים בתוכם לג'והל (נבערים, טיפשים) ולעוכל (החכמים). העוכלים הם האנשים העוסקים בענייני הדת ורק להם מתגלה הסוד. הם לבושים בלבוש הדתי הכולל מצנפת לבנה עם קצה חוט וגלימה עם מכנסים רחבים, שעפ"י אמונתם, יתכן ומשם יצא "המהדי" באחרית הימים. נער בבגרותו נדרש להחליט האם הוא יהיה עוכל או ג'והל ומאז הוא מתחיל ללמוד את סודות הדת.

מרבית הדרוזים חיים היום בסוריה ובלבנון, ובישראל כ130 אלף דרוזים בכפרים רבים בצפון הארץ. בתקופות רבות היו הדרוזים נרדפים ואימצו לעצמם שיטות השרדות כמו נאמנות לשלטון במסגרתו הם חיים, התישבות בפסגות ההרים ומקומות גבוהים ועקרון ה"תקייה" הדתי המתיר להסתיר את הדת ואת האמונה בכדי להינצל ואפילו לאמץ מנהגים וזהות של בן דת אחרת.

 

 

סטלה מאריס

להגעה יש להמשיך בנסיעה צפונה, להכנס לחיפה ולנסוע על הציר הראשי לשכונת כרמל צרפתי, יש חנייה מול הכנסייה הכרמליתית.

 

הכנסייה בסטלה מאריס נבנתה ע"י מסדר הנזירים הכרמליתי, עליו סיפרנו בביקורינו במוחרקה. תחילה הוקם המסדר בכנסייה קטנה בנחל שיח השוכן מתחת לשכונת כבאביר, היא יעדנו הבא. לאחר הכיבוש הממלוכי המוסלמי ונפילת הממלכה הצלבנית הנוצרית ננטש המנזר הכרמליתי בנחל שיח ופעילות המסדר הכרמליתי פסקה בארץ ישראל. לפני 400 שנה החלו לחזור לכרמל נזירים מהמסדר הכרמליתי, אשר התעצם באירופה, ולבסוף אף רכש המסדר קרקע על הכרמל בסוף המאה ה-18. על אדמה זו בנו את המבנה הגדול והמרשים הזה המהווה את המרכז העולמי של המסדר הכרמליתי. הבניין הזה היה המבנה הגדול ביותר שנבנה בארץ באותה תקופה ומסביבו לא נראה אף בניין בתחילה.

הכנסייה שלצידו, בנויה על שרידי כנסייה קדומה. היא בנויה מעל למערה המיוחסת לסיפור בריחתו של אליהו הנביא אשר התחבא מפני אחאב ואיזבל לאחר ששחט את נביאי הבעל בנחל הקישון. על דלת הכנסייה יש תבליטים של אליהו ומרים שהם הקדושים הפטרונים של המסדר הכרמליתי.

 

בסמוך לכניסה לכנסייה יש חדרון ובו ממצאים ארכיאולוגים שנמצאו כאן, ובינהם כף רגל של פסל עליה כתוב ביוונית זאוס הליוס. זוהי עדות לקדושתה של הכרמל גם בתקופה ההלניסטית  - רומית וזאוס הוא אבי האלים והליוס הוא אל השמש המזוהה בהקבלות רבות לאליהו הנביא ששניהם עלו בסערה עם מרכבת אש השמיימה.

מחוץ לכנסייה ניצבת פירמידה ובראשה צלב. זהו קבר אחים של חיילי נפוליאון אשר השאיר כאן חלק מחיליו אשר חלו במחלת הדבר והמשיך לעבר עכו שם נחל תבוסה קשה וחזר על עקבותיו. נפוליאון אשר ניסה לכבוש את א"י בשנת 1799 נחל מפלה קשה בעכו ולכן עצר  בחיפה  כדי לאסוף את חיליו שהשאיר מאחור, תוך כדי מנסתו חזרה למצרים, וכך מצאו את מותם החיילים החולים לאחר שנטבחו ע"י חיילי אל ג'אזר השליט המקומי.

המקום נקרא סטלה מאריס ע"ש המגדלור השוכן בקצה המצוק שהאיר לספינות בעבר. סטלה מאריס בתרגום לעברית היא כוכב הים.

 

 

שכונת כבאביר

בהגיעכם לשכונה חפשו את המסגד הגדול בעל שני הצריחים, שם תחנו אל מול הנוף עוצר הנשימה של הים. 

 

ננצל את הנוף במרפסת התצפית שמתחת למסגד לספר כי השכונה החלה ככפר כבאביר ע"ש צמח הכובאר שהוא הצלף הקוצני בעברית. מאמצע המאה ה-19 היגרה הנה משפחה מהרי השומרון והחלה להקים את הכפר שנמצא קרוב למעיינות בנחל שיח מתחתינו. בעקבותיהם הצטרפו משפחות נוספות שרכשו כאן אדמות והכפר הלך והתפתח. לפני כ-80 שנה הגיע לחיפה מהודו ג'אלאל א-דין שמס שהיה ראשון המבשרים של האמונה האחמדית אשר התפתחה בהודו. במפגשו עם תושבי הכפר החלו להצטרף המשפחות הסוניות אל הזרם האחמדי ובחלוף השנים אף נבנה מסגד אחמדי בשכונה. כבאביר הפכה להיות המרכז של התנועה האחמדית במזרח התיכון, עדות למיעוטה באזור זה.

 

מומלץ לנסות להיכנס למסגד ולשוחח עם בני המקום. אנא, כבדו את המקום ובקשו אישור לכניסה.

 

עיקרי האמונה הקרויה ע"ש מייסדה מירזא עלי אחמד הם סובלנות, ידידות, רציונאליות, צדק שוויון ואהבה. עפ"י תפסיתם הם חלק בלתי נפרד מהאסלאם (בעוד שחלק מהזרמים רואים בהם כופרים ואף רודפים אותם באזורים מסוימים). הם מאמינים כי ישוע הנצרתי נצלב אך לא מת אלא הורד מהצלב במצב עילפון ועבר להודו, שם מת בגיל 120 בחבל קשמיר. עפ"י אמונתם מייסד הזרם, עלי אחמד, הוא נביא, דבר האסור באסלאם באופן מוחלט כי מוחמד נחשב לאחרון הנביאים.

האחמדים טוענים שמירזא אחמד עלי הגיע כנביא בשביל לתקן את הפרשנות שנוצרה באסלאם במהלך השנים, ולהחזיר את האסלאם למצב שיהיה מקור לשמחה ואהבה ולא לאיבה ומלחמה. לדעתם המונח ג'יהאד בקוראן היא חריצות והשתדלות פנימית ולא פעילות אלימה וזאת עפ"י הטענה שבקוראן לא מוזכרת אפילו פעם אחת המילה "חרב" (סייף בערבית) אלא לעשות ככל יכולתך לקרב את האנשים לאמונה. האחמדים מאמינים שאין לכפות על אדם כל אמונה שהיא ושאין האמונה מתנגשת עם ההגיון, המדע והשכל. עפ"י הקוראן יש לנהוג באויב כאילו הוא חבר, בן ברית וידיד נפש ומי שנוהג כך הוא מי שנמדד כמאמין טוב.

באחת השיחות שקיימתי עם חבר מהקהילה הוא אמר לי כי האחמדים מתקוממים על כך שהדת הפכה לסוג של עבודה זרה. הוא מסביר כי הפולחן הפך למטרה ולא לאמצעי, ושהעיקרון החשוב בדת הוא פנימיות האדם, והראייה לכך שאדם מוכן למות ולהרוג בעבור אבנים ואדמה.

בכל העולם קיימות קהילות אחמדיות ומרכזם הבין לאומי נמצא בלונדון. 

 

 

הגנים הבהאיים  

האתר מאפשר כניסה חופשית בשעות מסויימות אל כמה מפלסים בגן. יש אפשרות להצטרף לסיור מודרך במקום בחינם. כל הפרטים באתר הגנים הבאהיים. בדקו מתי יוצא סיור ומתי הגנים פתוחים לתצפית מהמרפסת העליונה. המרפסת העליונה נמצאת מתחת לטיילת לואי ברחוב יפה נוף.

 

נסו לדמיין את ראשיתה של היווצרות דת חדשה המתרחשת לאחר המהפכה התעשייתית ועידן הנאורות. ניטשה כבר הכריז על מות האלוהים אך בכל זאת קמה לה עדת מאמינים המקבלים רעיון דתי חדש עם עקרונות מודרנים. זוהי הדת הבאהיים הקיימת פחות ממאתיים שנה. כל דת, תרבות ורעיונות חברתיים חדשים נשענים על מסד רעיונות ותפיסות קודמות, כך הרעיון הבהאיי מקורו בעולם המוסלמי השיעי שהתקיים בפרס של ימי השאח (המלך הפרסי) באמצע המאה ה-19. העולם השיעי איננו מקבל את הח'ליפים (ראשי הדת המוסלמים) הראשונים שלפני "עלי" אלא טוענים כי רק צאצא של מוחמד עצמו יכול להיות הדמות הראשית העליונה, בדומה למנהיג הדת באירן של היום עלי חמינאי הנחשב לצאצא של הנביא מוחמד, ומכאן זכותו הלגיטימית להוביל את הדת. זהו מושג ה"אימאם" בעולם השיעי, אך באמונה השיעית היו כמה פעמים שהאימאם נעלם, כאילו בלעה אותו האדמה. הפעם האחרונה היתה עם האימאם ה-12, שנקרא גם האימאם הנעלם ומאז מחכים לבואו. השיעים מאמינים כי האימאם הנעלם הוא ה"מהדי", והוא המקביל למשיח ביהדות אשר יוביל את מאמיניו ואת העולם לתיקון הסופי. העולם השיעי הוא מיעוט מתגונן בתוך העולם המוסלמי ובתקופות מסויימות חיכו רבות למהדי שיגאל את עמו ואנשיו.

 

באמצע המאה ה-19, בשיראז שבפרס, הכריז על עצמו "מירזא עלי מוחמד" כי הוא שליח האל שמבשר על בואו של המהדי שעתיד להגיע בקרוב, לכן הוא נקרא "באב" כי הוא השער להגעתו של מי שחיכו לו כל כך הרבה זמן. סביב הבאב התקבצו מאמינים ותלמידים והוא קרא לתיקון רוחני כולל באסלאם ויצא נגד הג'יהאד. בעקבות כך השלטון הפרסי ברשות השאח תפסו אותו והוציאו אותו להורג בכיתת יורים בשנת 1850. את גופתו ריטשו ואת עצמותיו כתשו אך המאמינים הצליחו לשים את ידם על שרידי גופתו ולקחו אותם. לאחר מות הבאב, אחד מתלמידיו שהיה כלוא בכלא הפרסי חווה התגלות והבין כי הוא אותו מהדי שדבר עליו הבאב והוכרז ע"י המאמינים "בהאא אוללה" (תהילת האל בפרסית). הוא הכריז על עצמו כעל ההתגלות האל והחל לבנות את עיקרי האמונה הנשענים על עקרונות פציפיסטים ומודרנים. הבהאא אוללה נרדף ע"י השלטון אך לא הוצא להורג מעצם היותו בן אצולה ולכן הוא הוגלה תחילה לעירק, משם לטורקיה ובהמשך לעיר העונשין הקשה באמפריה העותמאנית, עכו! כמה וכמה מקומות בעכו בהם עבר הבהאא אוללה הפכו לקדושים ובראשם אחוזת גני הבאאג'י, שם הוא נקבר ולכיוונו מתפללים כל חמשת מליון המאמינים הבהאים. בתקופת חייו הסתובב הבהאא אוללה בחיפה וקבע כי שם נכון לקבור את שרידי גופתו של הבאב, זאת עפ"י הרעיון הדתי בו הבאב שהוא "המבשר" של ההתגלות האלוהית מקביל ליוחנן המטביל שבישר על בואו של ישוע (ההתגלות האלוהית). עפ"י הנצרות, אליהו הנביא הוא הדמות המקבילה ליוחנן המטביל ומכייון שאליהו פעל כאן, ראוי שהבאב יקבר כאן. ואכן, מתחת לכיפת הזהב המחודשת נמצא קברו של הבאב אשר בישר על בואו של הבהאא אוללה.

 

הגן הבהאי הוקם בהשקעה של 250 מליון דולר בסוף שנות ה-80 כדי שתהייה דרך הולמת אל קברו. בגן נבנו גם ארכיון הדת הבהאיית הדומה לפרתנון באתונה, מושב בית הצדק העולמי והמרכז ללימודי כתבי הקודש. הגן בנוי בכמה מפלסים עם 19 גינות משום חשיבות המספר 19 בדת. כך גם לוח השנה הבהאי עם 19 חודשים שבכל חודש 19 ימים עם חיבור של עוד 4 ימים ללוח השנה כדי להשלים שנה שמשית.

כל אחד יכול להיות בהאי א אף אחד לא נולד לדת. עפ"י האמונה כל מי שרוצה להצטרף לדת יכול לכך בבגרותו אך אין הילד שנולד למשפחה בהאית בהאי בעצמו, אלא אם יבחר כך במהלך חייו. לבהאים יש תפילת חובה אחת ביום ועוד שתים שהן רשות בבוקר ובערב. תפילתם לכיוון עכו ולהם תפילות וספרים קדושים שחיבר הבהאא אוללה בעצמו, אך הם עדיין מתיחסים לכיתבי הקודש ובינהם הקוראן כספרים קדושים. עיקרי אמונתם היא שיוויון זכויות, אחדות האנושות ושלום עולמי. הם אינם שוללים דתות מונוטאיסטיות אחרות ומאמינים באל אחד. זו הדת היחידה שאין בה טקסי פולחן ותפילה מאורגנות אלא כל מאמין נדרש לקיים את המצוות בעצמו, לכן אין בתי תפילה וכהני דת.

בארץ חיים 700 בהאיים שמגיעים מכל העולם והם אינם מפיצים את דתם בארץ עפ"י עיקרון. הבהאי נדרש להפריש מס מסוים עפ"י הכנסותיו ומרבית הבהאים הם אנשים אמידים מאוד, ולכן מתאפשר להשקיע סכומי עתק בבניית גנים ברחבי העולם.