טיול בגלבוע ועמק יזרעאל בעקבות התנ"ך

הר שאול 

להגעה לנקודה יש לחזור לכביש הראשי ולפנות ימינה (כיוון מערב). לאחר העלייה הקצרה יש לפנות שמאלה בצומת הראשון לכיוון דרך נוף הגלבוע וחוות התבלינים. לאורך הכביש של דרך נוף הגלבוע יש לשים לב לשילוט ולפנות שמאלה את חניון ומצפור הר שאול. חפשו את סימון השבילים הירוק (שביל התנ"ך) ובחרו נקודת תצפית על העמק.

הנוף הפסטורלי של העמק משקר לנו במצח נחושה כאשר הוא מציג רוגע ושלווה. זוהי אחת הנקודות הכואבות והמדממות שעליהן מסופר במקרא בפירוט רב. כאן נפל על חרבו שאול המלך ועליו קונן דוד.

שאול המלך הוא המלך הראשון אליו שאפו בני ישראל בלכתם אל שמואל הנביא בבקשתם שימליך עליהם מלך ככל הגויים. מתואר כי באותם ימים לכל שבט היה את המנהיג שלו והשבטים הישראלים אפילו לחמו זה בזה. התאור "איש הישר בעיניו יעשה" נורא כל כך ומבטא מצב בו אין שלטון, אין מוסר, ואין בטחון. נציגי השבטים מגיעים לשמואל הנביא בבקשתם על בסיס מציאות זו. סיבה נוספת ועיקרית לכך טמונה בפחד הגדול מכוחם של הפלשתים ושל עמים נוספים במרחב שהלכו והתעצמו, ולכן הבינו שבטי ישראל שאם לא יהיו מאוחדים כנגדם, עם שלטון מרכזי בדמות מלך, הם יובסו. שמואל, שהתנגד למלוכה נענה לבסוף והמליך את שאול לאחר שזה הלך לחפש את האתונות שאבדו לאביו ומצא את שמואל ואת המלוכה. כך התמנה המלך הראשון על הממלכה הישראלית, ובימיו הממלכה התפתחה והחלה להתמודד גם עם הפלשתים. בתקופת מלכותו מתפתחת גם דמותו של דוד אשר הומלך גם הוא ע"י שמואל עוד בזמן מלכותו של שאול המלך. בין דוד ושאול היה מתח אדיר עד כדי רצח כמעט, כפי שמסופר לנו במרדפיו של שאול אחד דוד עד המערה בעין גדי. שאול חשש מדוד בעיקר לאחר שכוחו עלה לאחר הקרב האגדתי נגד גוליית והאהדה הציבורית אליו.

באותה עת ישבו שבטי ישראל באזורים ההרריים, הפלשתים ישבו על מישור החוף ועמים כנעניים ישבו בעמקים. הפלשתים, שחדרו לארץ במקביל לבני ישראל היו כח עולה וחזק מאוד אודות הידע המטאלורגי (מתכות) שהביאו מהאזור ממנו הגיעו, הים האגאי. יכולת עיבוד הברזל היתה לבסיס כוחם והובילה ליתרונם באופן מובהק בזירת הקרב מבחינם כלי הלוחמה. מכיוון שבאו מתרבות ימית הם מצאו עצמם מתיישבים באזורי החוף באופן טבעי. הפלשתים הבינו שכדי להרחיב את שטחיהם עליהם לכבוש אזורים בפנים הארץ ונקודת המגע כאן, בין האוכלוסיות, היא אפשרות טובה. מסופר לנו בספר שמואל א' כי שאול עורך את הכנותיו לקרב בעין יזרעאל והפלשתים נערכים בשונם. לוחמיו של שאול סופגים פגיעה ובורחים לאזור ההר בו אנו נמצאים. בלילה, מתחפש שאול והולך לבעלת האוב בעין דור שתספר לו מה עתיד להתרחש בקרב. המכשפה מזהה כי זהו שאול המלך ומבשרת לו כי סופו קרב. המקרא בוחר לספר לנו כי שאול הלך לבעלת האוב כמסר של יאוש. שאול התאפיין בעקשנותו למגר את תופעת המעלות באוב והכשפים ובנקודת החולשה כשל, ויתכן כי זו גם הסיבה להפסדו בקרב. בבוקרו של יום יתחיל הקרב ושאול ימצא את לוחמיו נופלים זה אחר זה ואת עצמו מבקש מנושא כליו שיהרוג אותו. משזה לא מוכן להרוג את המלך נשען שאול על חרבו ונופל עליה. הפלשתים יאספו את גופת שאול ושני בניו ויתלו אותם בחומות בית שאן שבקצה העמק.

לאחר הקרב, דוד, שהיה במתח עם שאול, מקונן על מותו של המלך ובניו בקינה שרק ספר הספרים יכול לבטא באופן עוצמתי כל כך. עד היום קינתו של דוד היא בסיס לטכסטים רבים, חילונים ודתיים כאחד.

קינת דוד -  שמואל ב', א': 19-27

"הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים:
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן
פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים
פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:
הֲרֵי בָגִּלְבּוֹעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְּרוּמוֹת
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים
מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן:
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים
קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם.
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם
וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ:
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה
הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים
הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה
יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:
צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִי מְאֹד
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה".

בקינה, דוד מקלל את הגלבוע שלא ירבה גשמים ויהיה צחיח ואכן זה מאפיין מובהק של ההר גם בימנו.