טיול בגלבוע ועמק יזרעאל בעקבות התנ"ך

טיול בעמק יזרעאל קשור באופן ישיר דווקא לעת החדשה. האזור הביצתי הזה, בו נעשתה מלאכתם של החלוצים שהקימו קיבוצים ומושבים מכל הדגמים שאיפינו את כלל התנועות החלוציות של אותם ימים. אחד הרעיונות אף היה שכל עמק יזרעאל יהיה קיבוץ אחד גדול, אך בתוך שלל הרעיונות החלוציים – סוציאליסטים הוא נבלע ולא מומש. מהיגי הישוב העברי חיו את אדמת העמק שנתנה את העוז לעמוד באתגרים האדירים טרם הקמת המדינה. לדמיין שהישוב היהודי הראשון על אדמת העמק נבנה רק ב-1911, באזור ביצתי שאפילו הבדואים בחרו שלא להתיישב במרכזו, זה מדהים ביחס לפיתוח, לישובים ולחקלאות שמתקיימים בו בימינו. אין ספק, "העמק הוא חלום".

 

הפעם, נתמקד בטיול דווקא בהיסטוריה של המרחב שבא לידי ביטוי באופן מרשים בשטח ובספר הספרים – התנ"ך. מרחבי העמק נשזרו בשלל סיפורים מקראיים וכל פאה מפאותיו של עמק יזרעאל מוזכרת בסיפור מקראי. בדרום ניצבים הרי הגלבוע, שם לחם שאול המלך הראשון את מלחמתו האחרונה בקרב נגד הפלשתים. בצפון ברק ודבורה ניצחו את צבא סיסרא מלך חצור בקרב טקטי מאורגן ומחושב כאשר ניצלו את הגשם העז. במזרח שוכנת בית שאן, עיר מדהימה המיושבת עוד מהתקופה הכלכוליתית, לפני 6,000 שנה בערך, ברציפות. שם תלו את גופותיהם של שאול ובניו על חומות העיר למען יראו ויראו, לאחר מותם בקרב בגלבוע.  ממערב תוחם את העמק תל מגידו בו עתיד להתקיים קרב אחרית הימים בין כוחות הטוב לכוחות הרשע עפ"י האמונה הנוצרית וכמו שמתואר בברית החדשה על הארמגדון (שיבוש של המילים הר מגידו). זו עיר קדומה בה התרחשו קרבות דמים בין ממלכות רבות לאורך התקופות. המגיעים מהדרום יבחינו כי זהו השער לעמק יזרעאל והדרך הראשית לכיוון הממלכות הצפוניות בעבר. לכן בחר שלמה המלך לבצר בחומות ושערים את העיר.

 

 

תל יזרעאל

הגישה לתל עם הרכב פשוטה מאוד. התל ממוקם ליד קיבוץ יזרעאל, בין צומת יזרעאל לצומת נבות. הכניסה חינם. יש לחנות את הרכב ליד השער וללכת באופן רגלי עפ"י השילוט אל נקודת התצפית צפון – מזרחה. ניתן ללכת בשביל מסומן כחול דרך עצי הבוסתן כ-15 דקות הליכה לעין יזרעאל, שם תחנתנו הבאה. במקרה זה הנהגים יצטרכו לוותר על ההליכה כדי להגיע דרך הכביש לעין יזרעאל.

 

התל משקיף ממערב אל עמק יזרעאל ועמק חרוד. בשוטטות במקום לא נראה שרידים רבים מלבד קיר ממבנה צלבני ושרידי כפר ערבי שהיה כאן עד 1948. התצפית לכיוון עמק יזרעאל מספרת את סיפורי המרחב והמקום. ראשית ההתישבות בנקודה זו היא בתקופה הישראלית, עם הגעתם של בני ישראל לארץ. בימי שאול המלך יזרעאל כבר היתה העיר הראשית במחוז ולכן במעיין השוכן למרגלות התל (עין יזרעאל) הוא מתכונן למלחמה נגד הפלשתים, שתהפוך להיות מלחמתו האחרונה. מכאן רואים את הרי הגלבוע ואת השלוחה של הר שאול, אליה נגיע בהמשך היום. בכיוון מזרח רואים את גבעת המורה ומתחתיה הכפר סולם. סולם משמרת את השם שונם המקראית, שם חייתה אבישג השונמית, אך שם נערכו הפלשתים לאותו קרב מכריע למרגלות הגלבוע.

 

יזרעאל מוכרת בעקבות סיפור כרמו של נבות היזרעאלי. באותם ימים מלך בישראל המלך אחאב שהיה נשוי לאיזבל, בת מלך צידון. צידון של אותם ימים היתה ממלכה נוכרית אשר קידשה ועבדה לאלים כנעניים ובינהם הבעל והאשרה. לאחאב היה כאן ארמון חורף והוא רצה להרחיב את ארמונו. לצורך כך ביקש מנבות את כרמו ששכן סמוך לארמון והציע לו כרם אחר בתמורה. נבות לא הסכים והמקרא מספר כי אחאב עצמו קיבל זאת. בניגוד לאחאב, איזבל ששמעה על כך החליטה לערוך משפט מכור מראש והאשימה את נבות כי קילל את המלך, ועל כן הוא ראוי לגזר דין מוות. כך עבר הכרם לרשות אחאב, אך אליהו הנביא שפעל באותם ימים הבטיח לאחאב ואיזבל כי חייהם יהיו קשים ומרים ומוסיף את המשפט "הרצחת וגם ירשת?". כך גם החלה הבצורת בישראל, שתשבר לאחר שלוש שנים כאשר אליהו יוכיח את אמיתותו של האלוהים בכרמל במאבק מול כוהני הבעל.

 

קישור לטיול בכרמל

 

תצפית מתל יזרעאל לכיוון הגלבוע - באדיבות ויקיפדיה

תצפית מתל יזרעאל לכיוון הגלבוע - באדיבות ויקיפדיה

העיר יזרעאל נחרבה ע"י תגלת פלאסר המלך האשורי בשנת 732 לפנה"ס כאשר עשרת השבטים הוגלו לרחבי האמפריה האשורית. בתקופה הביזנטית יזרעאל שוב מוזכרת כישוב, ובתקופה הצלבנית ישבה פה מצודה שעדיין ניתן לראות חלק קטן ממנה. במאה ה-19, בתקופה העותמאנית, שלטו מוחמד עלי ואברהים פחה המצרים במשך עשור במרחב של הארץ. בתקופה זו הם הושיבו כאן כמה משפחות מצריות והכפר נקרא זרעין. במלחמת העצמאות לכפר זרעין היתה חשיבות עצומה, מהיותו שוכן על הדרך הראשית בין עפולה לישובי העמק. לכן ארעו כאן קרבות רבים עד שלוחמי הפלמ"ח כבשו את המקום דבר שהוביל לכיבוש העמק. בהמשך, כוח עיראקי התקרב למרחב העמק מכיוון ג'נין אך ההתבצרות של הלוחמים העברים בזרעין הצליחה לעצור אותם. יחד עם בני ישובי העמק נתפסה רצועת פסגת הר הגלבוע ולכן הגלבוע נכלל בתחומי מדינת ישראל.

 

להמשך – הליכה או נסיעה לעין יזרעאל. להגעה ברכב יש לחזור אל הכביש ולהמשיך בכיוון הנסיעה מזרחה. לרדת את הירידה החריפה לכיוון צומת נבות ולפנות שמאלה אל דרך העפר לפני הצומת.

 

עין יזרעאל

הבריכה רחבת הידיים בנוייה בטון ואוגמת את מי עין יזרעאל. במרכזה מבנה משאבות שנבנה ע"י הבריטים לספק מים למרחב העמק. זהו המעיין ששימש את שאול ולוחמיו להכנה לקראת הקרב כפי שהזכרנו קודם. המעיין גם סיפק את המים לעיר יזרעאל הקדומה, מים שהועלו לעיר ע"י שיירת חמורים ונשמרו בבורות מים. היום זה אחד המקומות המקסימים לפיקניק והשתכשכות במים.

עין יזרעאל, התעלה ובית המשאבות - באדיבות ויקיפדיה

הר שאול 

להגעה לנקודה יש לחזור לכביש הראשי ולפנות ימינה (כיוון מערב). לאחר העלייה הקצרה יש לפנות שמאלה בצומת הראשון לכיוון דרך נוף הגלבוע וחוות התבלינים. לאורך הכביש של דרך נוף הגלבוע יש לשים לב לשילוט ולפנות שמאלה את חניון ומצפור הר שאול. חפשו את סימון השבילים הירוק (שביל התנ"ך) ובחרו נקודת תצפית על העמק.

 

 

הנוף הפסטורלי של העמק משקר לנו במצח נחושה כאשר הוא מציג רוגע ושלווה. זוהי אחת הנקודות הכואבות והמדממות שעליהן מסופר במקרא בפירוט רב. כאן נפל על חרבו שאול המלך ועליו קונן דוד.

 

שאול המלך הוא המלך הראשון אליו שאפו בני ישראל בלכתם אל שמואל הנביא בבקשתם שימליך עליהם מלך ככל הגויים. מתואר כי באותם ימים לכל שבט היה את המנהיג שלו והשבטים הישראלים אפילו לחמו זה בזה. התאור "איש הישר בעיניו יעשה" נורא כל כך ומבטא מצב בו אין שלטון, אין מוסר, ואין בטחון. נציגי השבטים מגיעים לשמואל הנביא בבקשתם על בסיס מציאות זו. סיבה נוספת ועיקרית לכך טמונה בפחד הגדול מכוחם של הפלשתים ושל עמים נוספים במרחב שהלכו והתעצמו, ולכן הבינו שבטי ישראל שאם לא יהיו מאוחדים כנגדם, עם שלטון מרכזי בדמות מלך, הם יובסו. שמואל, שהתנגד למלוכה נענה לבסוף והמליך את שאול לאחר שזה הלך לחפש את האתונות שאבדו לאביו ומצא את שמואל ואת המלוכה. כך התמנה המלך הראשון על הממלכה הישראלית, ובימיו הממלכה התפתחה והחלה להתמודד גם עם הפלשתים. בתקופת מלכותו מתפתחת גם דמותו של דוד אשר הומלך גם הוא ע"י שמואל עוד בזמן מלכותו של שאול המלך. בין דוד ושאול היה מתח אדיר עד כדי רצח כמעט, כפי שמסופר לנו במרדפיו של שאול אחד דוד עד המערה בעין גדי. שאול חשש מדוד בעיקר לאחר שכוחו עלה לאחר הקרב האגדתי נגד גוליית והאהדה הציבורית אליו.

 

באותה עת ישבו שבטי ישראל באזורים ההרריים, הפלשתים ישבו על מישור החוף ועמים כנעניים ישבו בעמקים. הפלשתים, שחדרו לארץ במקביל לבני ישראל היו כח עולה וחזק מאוד אודות הידע המטאלורגי (מתכות) שהביאו מהאזור ממנו הגיעו, הים האגאי. יכולת עיבוד הברזל היתה לבסיס כוחם והובילה ליתרונם באופן מובהק בזירת הקרב מבחינם כלי הלוחמה. מכיוון שבאו מתרבות ימית הם מצאו עצמם מתיישבים באזורי החוף באופן טבעי. הפלשתים הבינו שכדי להרחיב את שטחיהם עליהם לכבוש אזורים בפנים הארץ ונקודת המגע כאן, בין האוכלוסיות, היא אפשרות טובה. מסופר לנו בספר שמואל א' כי שאול עורך את הכנותיו לקרב בעין יזרעאל והפלשתים נערכים בשונם. לוחמיו של שאול סופגים פגיעה ובורחים לאזור ההר בו אנו נמצאים. בלילה, מתחפש שאול והולך לבעלת האוב בעין דור שתספר לו מה עתיד להתרחש בקרב. המכשפה מזהה כי זהו שאול המלך ומבשרת לו כי סופו קרב. המקרא בוחר לספר לנו כי שאול הלך לבעלת האוב כמסר של יאוש. שאול התאפיין בעקשנותו למגר את תופעת המעלות באוב והכשפים ובנקודת החולשה כשל, ויתכן כי זו גם הסיבה להפסדו בקרב. בבוקרו של יום יתחיל הקרב ושאול ימצא את לוחמיו נופלים זה אחר זה ואת עצמו מבקש מנושא כליו שיהרוג אותו. משזה לא מוכן להרוג את המלך נשען שאול על חרבו ונופל עליה. הפלשתים יאספו את גופת שאול ושני בניו ויתלו אותם בחומות בית שאן שבקצה העמק.

 

לאחר הקרב, דוד, שהיה במתח עם שאול, מקונן על מותו של המלך ובניו בקינה שרק ספר הספרים יכול לבטא באופן עוצמתי כל כך. עד היום קינתו של דוד היא בסיס לטכסטים רבים, חילונים ודתיים כאחד.

 

קינת דוד -  שמואל ב', א': 19-27

"הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים:
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן
פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים
פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:
הֲרֵי בָגִּלְבּוֹעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְּרוּמוֹת
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים
מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן:
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים
קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם.
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם
וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ:
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה
הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים
הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה
יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:
צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִי מְאֹד
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה".

 

בקינה, דוד מקלל את הגלבוע שלא ירבה גשמים ויהיה צחיח ואכן זה מאפיין מובהק של ההר גם בימנו.

נסיים את הטיול עם שירו של שלונסקי הקושר בין העבר מקראי עם העבר ההתשיבותי.

 

זמר / אברהם שלונסקי
לֹא אוֹרְחַת גְּמַלִּים יָרְדָה לִכְרֹעַ,
לֹא דַּבֶּשֶׁת הִיא אֶל מוּל כּוֹכָב.
זֶה הָרִים, הָרִים שֶׁבַּגִּלְבּוֹעַ,
הֲרָרִים צוֹפִים אֱלֵי מֶרְחָב.

 

הֵם זוֹכְרִים אֶת לֹבֶן אֹהָלֵינוּ,
שֶׁפָּשְׁטוּ בָּעֵמֶק כְּיוֹנִים.
הֵם זוֹכְרִים אֶת מִזְבְּחוֹת לֵילֵינוּ,
שֶׁעָלוּ בְּאֵשׁ הַנִּגּוּנִים.

 

שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ
שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל.
שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ
וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.

 

כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר,
כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה.
כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז הַצֶּמֶר
לָנוּ הַתַּגְמוּל וְהַתְּרוּמָה.

 

שׁוּב כְּאָז לָבָן הוֹלֵךְ הַסַּהַר
וּמוֹשֵׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל.
שׁוּב כְּאָז הַלֵּב פּוֹתֵחַ שַׁעַר,
וְנִדְמֶה לָעַד לֹא יִנָּעֵל.

 

אֵיךְ הַיּוֹם קְסוּמִים וְלֹא מִיַּיִן
שַׁבְנוּ הֵנָּה בַּמִּשְׁעוֹל הַלָּז
לְחַדֵּשׁ לֶכְתֵּנוּ אֶל הָעַיִן,
לְפַעֵם שִׁירֵנוּ מִנִּי אָז.

 

שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ
שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל.
שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ
וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.

 

כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר,
כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה.
כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז הַצֶּמֶר
לָנוּ הַתַּגְמוּל וְהַתְּרוּמָה.

טיול מהנה!