טיול בירושלים של ימי בית ראשון

רקע

ירושלים, מרכז העולם על פי האמונה הדתית כמקום ממנו הושתת העולם באבן השתייה שבהר המוריה, הוא הר הבית. מדוע דווקא ירושלים הפכה לסמל ולמרכז דתי מובהק בדתות המונוטאיסטיות? סיור בירושלים של ימי בית ראשון יאפשר הצצה לתחילתו של הסיפור המופלא שימשיך ויתפתח במרוצת השנים.

 

בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו עדויות להתישבות מהתקופה הכלקוליתית, לפני 6,000 שנים באזור עיר דוד. מתקופת הברונזה, היא התקופה הכנענית, נמצאו ממצאים רבים הנראים  עוד היום באתרם לאחר שנחשפו בחפירות. ממצאים אלו, במקביל לעדויות הכתובות מאותה תקופה מספרות את סיפור המקום וההתישבות בו טרם התישבו בני שבט יהודה לאחר חדירת בני ישראל לארץ. ירושלים נזכרת לראשונה מכתבים מצריים מן המאה ה-19 לפני הספירה, אלו הם כתבי המארות (קללות). כהני דת מצריים בצעו טקס בו קיללו את העיר "אורשמימו" שהיתה בחסות המצרים ובחרה להתמרד. ממצא כתוב נוסף מסוף התקופה הכנענית נמצא גם הוא במצרים ובו מלך ירושלים, עבדיפחה, ביקש מהמלך המצרי עזרה במאבקו נגד הערים השכנות.

 

שמה של ירושלים מוזכר במקרא בפעם הראשונה בספר יהושע כאשר מלך ירושלים וארבע ערים נוספות נלחמו בבני ישראל. ירושלים באותם ימים נקראה גם עיר יבוס על שם האוכלוסיה היבוסית אשר ישבה בה.

בשנת 1004 לפני הספירה כובש דוד את ירושלים בעזרת תחבולה של שר צבאו, יואב בן צרויה. דוד המלך אשר הומלך ע"י שמואל, עוד בהיות שאול מלך על ישראל, אותו דוד אשר הביס את גוליית הפלישתי בקרב המכריע בעמק האלה, מצליח לכבוש את ירושלים מהאוכלוסיה הנוכרית ומרחיב את הממלכה. עם כיבוש ירושלים קובע בה דוד את מקום מושבו של המלך ומעלה את ארון הברית לירושלים. כך מתחילה להפוך ירושלים למרכז ממשלתי ודתי. דוד בונה את העיר (עיר דוד של היום) אך בוחר שלא לבנות את בית המקדש. המקרא מסביר כי נמנע מדוד להקים את המקום הקדוש מכיוון שידיו שפכו דמים. לכן בוחר דוד לקנות בכסף את גורן ארונה היבוסי בהר במוריה ומשאיר את מלאכת בניית המקדש לבנו, שלמה.

עם עליית שלמה למלכות הוא מבסס את הממלכה הגדולה שהשאיר לו אביו ובונה את בית המקדש הראשון בהר המוריה, הוא הר הבית. כך הופכת ירושלים למרכז הפולחני החשוב ביותר בממלכת ישראל, אליו יעלו לרגל בשלושת הרגלים, בו ישבו משמרות הכהונה הבכירות ואליו יעלו מיסים מכל רחבי הממלכה.

 

לאחר מותו של שלמה המלך, החכם מכל אדם ובעל אלף הנשים, התפצלה הממלכה בקרע חריף שהוביל שבר עמוק. רחבעם, בנו של שלמה לך על ממלכת יהודה ובראשה העיר ירושלים, וירבעם מלך על ממלכת ישראל הכוללת את שאר עשרת השבטים. פיצול הממלכה הביא למתח ומאבקים בין הממלכות אשר ידעו גם פרקים קצרים של רגיעה ושיתוף פעולה.

 

סביב שנת 720 לפנה"ס כבשה האמפריה האשורית את ממלכת ישראל. אשור היתה הכוח העולה במרחב (מקורה מאזור מסופוטמיה) אשר כבשה את מי שבחר לא לשתף איתה פעולה. האשורים נקטו במדיניות של הגליית אוכלוסיה ברחבי האמפריה וכך הוגלו 10 השבטים הישראלים ובמקומם יושבו באזור השומרונים. ממלכת יהודה בחרה שלא למרוד באשורים תחילה והעלו להם מיסים רבים. בימיו של חזקיה, מלך יהודה, סביב שנת 705 לפנה"ס החל מרד כנגד האשורים בחסות האמפריה המצרית. חזקיה ביצר את העיר לשעת המצור ובנה את נקבת השילוח המרשימה שהכניסה את מי מעיין הגיחון אל תחומה של העיר. במסגרת הכיבוש האשורי נכבשו רוב ערי ממלכת יהודה ובינהם לכיש, שהיתה העיר השנייה בגדלה, אך באורך נס ירושלים עמדה באתגר.

 

לימים שוקמה ממלכת יהודה על שלל עריה ועל ממלכת אשור השתלטה ממלכת בבל. האמפריה הבבלית  שלטה באופן מוחלט במרחב עד שבשנת 586 לפנה"ס ממלכת יהודה מרשות המלך צדקיהו מרדו בבבלים ושתפו פעולה עם ממלכת מצרים. כך ניתן האות לנבוכדנצר מלך בבל לדכא את המרידה היהודית ולהחריב את בית המקדש. העיר נבזזה, נהרסה, והמקדש הועלה באש אל מול הציבור הזועק לשמים. לאחר דיכוי המרד, הבבלים שמו את גדליהו היהודי כשליט מטעמם וברצח הפוליטי הראשון נרצח גדליהו ע"י מורדים יהודים. דבר זה הוביל לפחד עצום בציבור היהודי מהשלטון הבבלי ולהגירה אל מחוץ ליהודה אל מרחבי האמפריה הבבלית.

 

 

הטיול יתחיל בעיר דוד, ימשיך בתוך העיר העתיקה באתר החומה הרחבה ויסתיים בקינוח בקברי כתף הינום שבמרכז למורשת בגין.

 

 

עיר דוד

ניתן לחנות בחניון הר ציון. הכניסה לאתר בתשלום, לזכור לבקש מפה (ברושור) בכניסה לאתר. נלך בעקבות מספור התחנות במפה בברושור שמציע האתר. בכל נקודה מומלץ לעצור ולקרוא את התוכן המתייחס למקום.

 

1) גג בית הצופה (תחנה 1 במפה) – מדוע נבחרה ירושלים להיות לעיר בירה ולמרכז דתי חשוב על כך? בעולם הקדום נדרשו כמה תנאים לבניית עיר. הגנה, מים, שטח חקלאי ודרך. מיקומה של עיר דוד על השלוחה בה היא נמצאת מוגנת מכל צדדיה מלבד מצפון, ועל כך נאמר "מצפון תפתח הרע". ממזרח נחל קדרון וממערב עמק עושי הגבינה (הטירופויון) מגנים ע"י היתרון הטופוגרפי ומתמזגים יחדיו בדרום. מעיין הגיחון סיפק מים לעיר עוד מהתקופה הכנענית ועיר יבוס והדרך הקרובה היא "דרך ההר" הקרובה לעיר מרחק של 20 דק' הליכה. על הדרך הראשית יכלו להציב חיילים שיגבו מיסים בעוברם בה.

התצפית מאפשרת להבין את מיקומה של עיר דוד והטופוגרפיה. מצפון, הר הבית והעיר העתיקה, מסגד אל אקצה וכיפתו האפורה בולטים בשטח. אזור העופל ממנו מעפילים אל הר הבית ומדרגות חולדה מתקופתו של הורדוס נגלים לפנינו, ואיתם השערים החסומים בלבנים מהם נכנסו בתקופת בית שני אל מתחם הר הבית ובית המקדש. ממזרח, הר הזיתים והפרים הערבים סילואן ואס אל עמוד, כנסיית העלייה הרוסית ומלון שבע הקשתות. מתחת נגלה נחל קדרון העמוק אשר ימשיך בזרימתו לים המלח. נביט דרומה ונראה את עיר דוד נפרסת על השלוחה בין שני הגאיות שמסבות לה הגנה טבעית. במרחב נשקף רכס ארמון הנציב בו ישב הנציב הבריטי והיום יושב בו מפקדת האו"ם של המזרח התיכון. עיר יבוס היתה מיועדת לשבט בנימין אך בפועל היא לא נכבשה בתחום אף שבט במהלך ההתנחלות ולכן בחר דוד להפוך אותה לבירה של ממלכת ישראל המאוחדת מעצם היותה ניטרלית.

 

2) מסע במנהרת הזמן (אופציה) – לצד גג בית הצופה מוקרן בכמה שפות סרטון על התפתחות העיר. מומלץ לבדוק את שעת ההקרנה בשפה הרצויה. משם נמשיך אל פיר וורן בתחנה מס 5.

 

3) כניסה לפיר וורן – מערכת המים (תחנה 5 במפה) – ניתן לקצר את ההליכה ע"י שביל ההליכה בסימון הכחול.

נתבונן בתמונה התלויה על הקיר בחדר הכניסה למערכת פיר וורן. כך נראתה העיר בימי הבית הראשון ובתקופה הכנענית למעט השטח של הר הבית בצפון. נכנס אל המערכת הקרויה ע"ש צ'רלס וורן שחקר את המקום וגילה אותה. המערכת טומנת בחובה כמה שלבים היסטורים שעוזרים להמחיש את ההסטוריה של העיר. הכנענים הם אלו שהתחילו לבנות את מערכת המים בעיר ומעיין הגיחון שהיה מקור המים העיקרי לעיר יש מחוץ לחומות של העיר הכנענית. לצורך הגנה על המים בנו הכנענית מערכת הכוללת את בית המעיין שנראה בהמשך היושב על המעיין ומעלה את מפלס המים. מבית המעיין ימשיכו המים לזרום אל בריכה הצמודה אל בית המעיין ואל תעלה כנענית שממשיכה אל דרום העיר באזור בריכת השילוח מימי הורדוס. המעיין נמצא נמוך במדרון הנחל מחוץ לחומות, והכנענים נאלצו לבנו מנהרה המקשרת בין העיר שתגיע אל בית המעיין. בתקופה הישראלית הוחלט להעמיק את רצפת המערה וכאשר חצבו אותה נתגלה פיר וורן שהוא פיר אנכי שנוצר כתוצאה מהמסה של הסלע לפני מאות אלפי שנים באופן טבעי (תחנה 6 במפה). תחתיתו של הפיר נפגש עם נקבת חזקיהו בה נהייה בהמשך. 

 

4) בית המעיין (תחנה 7 במפה) – קירות אדירים אלו יצרו את התשתית למגדל שעמד מעליהם ושמר על המעיין והם שהרימו את מפלס המים אל נקודת יציאתם בתעלה היוצאת מהם.

 

5) נקבת חזקיה (מתחנה 8 לתחנה 17 במפה). בחורף נלך בתעלה היבשה (לתחנה 9) – תחנה מס 8 היא נקודת הפיצול. ההולכים לנקבת חזקיהו בדרך הרטובה יפנו ימינה וההולכים בתעלה הכנענית, היא הדרך היבשה יבחרו את הפנייה השמאלית. הכניסה לנקבה מצריכה פנסים ואורכת 40 דק'.

תחנה 8 היא נקודת פריצת המים של מעיין הגיחון. יתכן כי בעבר הגיחון לא זרם באופן קבוע אלא הגיח מידי פעם כמתרחש במעיינות קארסטים  ולכן קיבל את שמו זה. היום זהו מעיין יציב השופע תמיד. בשנת 705 לפנה"ס חזקיה מלך יהודה מורד בממלכת אשור ולצורך כך מכין את ערי ממלכת יהודה ואת ירושלים למצור. הוא מבצר את העיר ובונה חומות. בין היתר הוא מבין שנקודת התורפה של ירושלים היא מעיין הגיחון השוכן מחוץ לחומה ועלול להיות לעזר לכוח האשורי כמים זמינים עבורם בעוד שלעיר לא תהייה אספקה סדירה של מים. לכן הוא מתכנן בפעולה הנדסית מדהימה, שאין הסבר מוסכם על כלל החוקרים על אופן ביצועה, להעביר את מי מעיין הגיחון שמחוץ לחומה בתעלה תת קרקעית אל פנים העיר אל בריכה שתאגום אותם. בשנת 1880 נמצאה כתובת השילוח מאותם ימים המעידה על רגע המפגש בין החוצבים זה מול זה משני צידי הקיר. הכתובת מתארת כי שני קבוצות חוצבים חצבו משני הצדדים בו זמנים והצליחו להפגש באמצע. כיצד הצליחו ללא שימוש במצפן וכיצד שמרו על הפרשי גובה של 33 ס"מ בלבד בין צד לצד?

 

6) בריכת השילוח (תחנה 15 במפה) – קפיצה קטנה לירושלים של ימי הבית השני סביב שנת 10 לפנה"ס. הורדוס פיאר את בית המקדש השני אשר נבנה בתקופה הפרסית ולצורך מצוות הטהרה לפני העלייה להר הבית נדרשו מקוואות רבים לצורך המוני עולי הרגל מכל קצוות הארץ. בריכת השילוח היוותה אחת מנקודות מקווה הטהרה שסיפקה העיר מבין עשרות המקוואות סביב הר הבית. הורדוס ניצל את נקבת השילוח מימי בית ראשון המזרימים את המים לאזור הבריכה, ויתכן כי באזור זה היתה הבריכה בימיו של חזקיה, ובנה בריכה עם מדרגות מדורגות. הבריכה חפורה בחלקה והיא נתגלתה בעקבות פיצוץ בצינור ניקוז שהצריך חפירה במקום. בריכה זו חשובה מאוד לנוצרים שהרי ישוע, במהלך ימי פועלו בירושלים בשבוע האחרון שלפני הצליבה הגיע הנה וריפא באורח נס עיוור.

 

7) קבר בית דוד (תחנה 12 במפה) – בספר מלכים נכתב "וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד". ביהדות, אסור לקבור אדם בתוך העיר אלא במרחק 50 אמה ממנה. כך הדין לכל אדם מלבד שניים המוזכרים במקרא והם דוד וחולדה הנביאה. כאשר מצאו את המנהרות החצובות הללו לא ידוע למה לשייך אותם והוצאה הצעה שזהו קברו של דוד המלך בתחומה של עיר דוד. המנהרות הללו נהרסו ברובם עקב חציבה לצורכי לבנים לחומרי בנייה ולכן אינם בשלמותם. אין אנו יודעים למה שימש המקום וזו תעלומה שאיננה פתורה.

 

8) המבנה הגדול ( תחנה 2) – תעלומה נוספת הנוגעת בעצבים החשופים של המחקר נוגעת למבנה זה. בשנת 2005 חפרה כאן הארכיאולוגית אילת מזר וקבעה כי זהו ארמון המלך דוד. בספר שמואל ב' מתוארת בניית ארמון דוד "וישלח חירם מלך צור מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד". מזר מצאה נדבחים של קירות עבים במיוחד ומבנה ארוך ורחב מאוד המתאים לארמון או מצודה. נמצא כותרת עמוד פרוטו איולית המאפיינת בנייה ישראלית ממלכתית. זהו איננו פרויקט משפחתי אלא פרויקט ממלכתי לכל דעה אך עדיין יש ספק האם זהו מצודה יבוסית הקודמת לימי דוד או ארמון דוד בכבודו ובעצמו.

 

9) חזרה לכניסה לאתר. זה הזמן לנצל את השרותים במקום, בעיר העתיקה קצת פחות נעים.

 

 

 

אתר החומה הרחבה

רחוב פלוגות הכותל ברובע היהודי. הליכה קצרה ברגל מהקארדו

 

החומה הרחבה מאפשרת לנו להתבונן שוב בנקודה בה הטקסט משתלב באופן מרשים עם הממצאים הארכיאולוגים בשטח. מלבד בניית תעלת השילוח בנה חזקיה חומה לביצור העיר. לאחר כיבושי אשור בממלכת ישראל גלו המוני אדם לשטחי האמפריה האשורית אך פליטים רבים מצאו עצמם בורחים אל הממלכה השכנה, היא ממלכת יהודה. כך בתקופה קצרה גדלו הערים ביהודה וירושלים בינהם ברבבות. את "השכונה החדשה" או "מחנה הפליטים" שבגבעה המערבית נדרש היה לתחום בחומה מאסיבית חדשה. רוחב בסיס החומה שלמרגלותינו סביב 8 מ', דבר המעיד על ההכנות המרשימות למצור. החומה עצמה מעוגלת בגלל הטופוגרפיה במקום, וכדי ליצור שטח הריגה במידה ויפרצו את הנדבך הראשון בחומה בה ניצבו 2 מגדלי שמירה ושער כניסה. ניתן לראות בקצה המערבי של החומה שרידים של בית, שעליו נבנתה החומה. ההכנות למצור האשורי היו מהירות ולצורך כך פינו בתים שהיו על תוואי החומה בהוראה מלכותית ולזה התכוון הנביא ישעיהו שפעל באותם ימים "ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה" (ישעיה כב' י'). כוונתו היא להפוך את הבתים לספר, המקום המרוחק והעזוב.

 

ואכן לבסוף עמדה החומה במבחן. בשנת 701 לפנה"ס התייצב הצבא האשורי ברשום סנחריב מלך אשור ורבשקה שר צבאו מול חומות העיר לאחר כיבוש ערי ממלכת יהודה. רבשקה ניסה לחסוך את המאמץ המלחמתי ותקף בלוחמה פסיכולוגית הכוללת איומים ופיתויים:

 

" וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ. כ אָמַרְתָּ אַךְ-דְּבַר-שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל-מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי. כא עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם לְכָל-הַבֹּטְחִים עָלָיו. כב וְכִי-תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא-הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם. כג וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת-אֲדֹנִי אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם-תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. כד וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל-מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים. כה עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה עָלִיתִי עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ יְהוָה אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ. כו וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה. כז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת-חריהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם) עִמָּכֶם. כח וַיַּעֲמֹד רַבְשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי-לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ. ל וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. לא אַל-תִּשְׁמְעוּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בֹרוֹ. לב עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל-תִּשְׁמְעוּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ כִּי-יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר יְהוָה יַצִּילֵנוּ."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רבשקה העביר את נאומו בעברית ולא בארמית כדי שישמעו אנשי העיר ויתמרדו לחזקיה. לצד הפחדתם הוא הציעה להם כל טוב הארץ, אך אנשי העיר המשיכו במרד. המקרא מספר כי התפנית בקרב התרחשה כאשר מלאך ה' הרג את מחנה אשור באחד הלילות והם נסו על נפשם. במחקר המתבסס גם על כתובות אשוריות מתברר כי בהחלט אשור לא כבשה את ירושלים ושתי הסברות האפשריות העולות במחקר שלאשורים היו בעיות רבות מבית וכי החלו מרידות ברחבי האמפריה ולכן הועבר הכוח הצבאי ליעד אחר. הסברה השנייה כפי שנכתב במצבה אשורית שנמצאה בעיר ננווה שירושלים שילמה מס גדול מאוד בשביל להנצל.

 

סיפור הצלתה של ירושלים איננו עומד בפני עצמו. דמיינו מה היה מתרחש אם לא עמדו אנשי ירושלים במצור האשורי כפי שאירע כמה עשרות שנים קודם לכן, עם הגליית עשרת השבטים האבודים אשר פוזרו במרחבי האמפריה ומרביתם איבדו את זהותם הדתית, עם הכיבוש האשורי את כל מרחב ממלכת יהודה והערים החשובות שבהן כמו לכיש ועזקה. ייתכן כי אחרוני היהודים שנשארו בירושלים היו מוגלים למרחבי אשור כאחייהם משבטי ישראל ונטמעים באוכלוסיות הקיימות. ייתכן כי במצב זה בשורת היהדות והאמונה באל אחד לא היתה ממשיכה להתגלגל ולעצב את ההסטוריה העולמית עם הצהרת כורש ובניית בית המקדש השני, ובשורת ישוע הנצרתי אל העולם היהודי והפגאני, התנצרות האמפריה הרומית והופעת האסלאם במאה ה-7 אשר הושפע מרעיון האל האחד בהשראת היהדות והנצרות.

 

המלצה לקינוח - אתר קברי כתף הינום במרכז למורשת בגין

רחוב דרך חברון. הליכה ברגל כ-20 דק' או נסיעה ברכב וחנייה בחניון גן הפעמון

 

המרכז למורשת מנחם בגין נחנך ב-2004 במסגרת החוק להנצחת מורשתו. לאתר קברי כתף הינום נצא למרפסת התצפית ונעלה בגרם המדרגות.

האתר נמצא למרגלות הכנסייה הסקוטית ע"ש סנט אנדריוס שהוא הפטרון של סקוטלנד. אנדריוס נידון לצליבה אך לא רצה להצלב בעמידה כמו ישוע ולכן ביקש להצלב במאוזן כמו האות X. זו הסיבה לצלב המאוזן בדיגלה של סקוטלנד.

 

מערכת הקברים מבית שני נגלת לפנינו באופן מרשים. סביב ירושלים יש כמה מערכות דומות אולם זוהי מהגדולות שבינהם ולאורך הסלע יש כמה מערות קבורה. אם נחפש את המערה לא נמצא אותה מכיוון שלימים חצבו את הגג והקירות לצורך לבנים לבנייה ולכן נשארו לנו רק הנדבכים  התחתונים של המערכת. בימי בית ראשון רוב האנשים נקברו באדמה ללא פאר רב עקב העלות של בניית מערכת הקבורה ורכישת הקרקע. העשירים לעומת זו השקיעו רבות עוד בחייהם כדי "להנות" בעולם הבא. במחקר, ע"י הקבורה ניתן להבין רבות דווקא על החיים החברתיים באותם זמנים. מערכת הקבורה של אותם הימים היה משפחתי והתאפיינה במערה חצובה בסלע ובה כמה חדרים. בכל חדר יש כמה משכבי אבן שלחלקן יש אפילו קריות חצובות. אין חציצה בין משכב למשכב אלא החשיבה היא פרקטית וחסכונית. את גופת הנפטר השכיבו באחד המשכבים וסתמו את פתח החדר והמערה ע"י אבן גולל. לא שכחו לצרף לנפטר חלק מרכושו הכולל צמידים, שרשראות, כלים וכסף כמעין צידה לדרך בעולם הבא. לאחר שנה פתחו את אבן הגולל לאחר שבשר הגופה נרקב ונעקל והעבירו את העצמות את בור הליקוט שנחצב בדופן החדר בחלקו הנמוך. על תהליך זה נאמר "נאסף אל אבותיו" שהרי הגופה ועצמותיה נאספו אל הבור המשפחתי. באחד מבורות אלו נמצאו שני לוחיות כסף שנענדו על צוואר אדם ובהן פסוקים כמעט זהים לברכת הכהנים " יְבָרֶכְךָ יהוה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:". זהו הטקס המקראי הקדום ביותר שנמצא עד כה מהמאה ה-7 לפנה"ס.

 

תצפית מתל יזרעאל לכיוון הגלבוע - באדיבות ויקיפדיה

קטע מהחומה הרחבה - שריד מלפני 2800 שנים - באדיבות ויקיפדיה

טיול מהנה!