טיול בהרי יהודה ועמק איילון

טיולינו יתחיל בנבי סמואל, המציין את מקום קברו של שמואל הנביא, ימשיך בסטף בטיול רגלי קצר ויסתיים בפארק קנדה. לקינוח מוצע לבקר במנזר לטרון, במידה ולוח הזמנים מאפשר.

 

 

נבי סמואל

הגעה עפ"י שילוט לקבר שמואל הנביא. הכניסה בחינם אך יש להתלבש בהתאם למקום קדוש.

 

עפ"י האמונה כאן קבור שמואל הנביא ויש כאן מקום תפילה יהודי ולצידו מוסלמי. ההסטוריה של המקום מעניינת מאוד ומגלמת את סיפור התפתחות המרחב בתקופות שונות. לפני הכניסה למבנה כדאי לצפות מזרחה, מנקודה זו רואים את ירושלים רבתי ובתקופה הצלבנית בוודאי ניתן היה לראות את העיר העתיקה. כאשר הגיעו הנה הצלבנים בשנת 1099 יעדם היה ירושלים. הם באו לשחרר את ירושלים מהאנטי-כרייסט, הם המוסלמים שמחזיקים בעיר ומונעים מישוע לחזור לארץ באדוונט השני. בדרכם לירושלים הם מגיעים הנה ומנקודה גבוהה זו רואים בפעם הראשונה במו עיניהם האירופאיות את העיר בה חשקה נפשם, ועבורה יצאו למסע הצלב. לכן הם קוראים למקום הר השמחה, ע"ש המאורע המרגש. לימים הצלבנים בונים כאן מבצר וזהו המבנה שעומד כאן היום אשר עבר שיפוצים ושינויים במהלך השנים. שימו לב שאת החפיר סביב המבנה לא סיימו, מכיוון שתוך כדי הבנייה נקראו הצלבנים לקרב הגדול בקרני חיטין שבגליל התחתון ושם הם הובסו ע"י צבאו של צלאח א-דין שכבש את הארץ מייד בשנת 1187. הצלבנים בנו מבצרים רבים לאורך הדרך המובילה מיפו לירושלים ובינהם לטרון, צובה והקסטל, זאת כדי לבסס את הדרך ולאפשר לצליינים מאירופה לעלות בבטחה לירושלים עם מקומות לינה ואירוח על הדרך.

שנים רבות טרם הגעת הצלבנים לארץ, בתקופת הברזל, היא התקופה עליה מספר לנו המקרא כי נקבר שמואל הנביא בעירו היא "רמה". הארכיאולוגים מזהים את "רמה" כעיר א-רם הנמצאת קצת מזרחית לכאן בתחומי מדינת פלסטין. לכן עפ"י המחקר לא קבור כאן שמואל אך כאן הוא פעל. מסופר לנו שבמקום שנקרא "מצפה" פעם הנביא ושפט את העם. נקודה זו אומרים ארכיאולוגים היא מצפה ולכן יש קשר לשמואל. המסורת בדבר קבורתו של שמואל נשענת שוב על הצלבנים. הם הכירו היטב את המקרא וזיהו את העיר רמלה כ"רמה" המקראית. ודאי שזיהוי זה הוא שגוי כי רמלה נבנתה רק בתקופה המוסלמית, 1,600 שנים אחרי פועלו של שמואל. שם מצאו הצלבנים עצמות והעלו אותם לכאן ומאז האמונה כי כאן קבור שמואל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הנביא שמואל הוא אחד מהדמויות החשובות במקרא. בתקופתו המליך את שאול, המלך הראשון, ואת דוד. באותה תקופה מסופר לנו כי שבטי ישראל נלחמו זה בזה ולא היה שלטון אחיד לכלל השבטים, איש הישר בעיניו יעשה. העם מבקש משמואל שיעשה אותם ככל העמים וימליך להם מלך  והסיפור ממשיך כאשר שאול יוצא לחפש את האתונות ומוצא את המלוכה. זהו שלב קריטי בהסטוריה, הפעם הראשונה שומעים על ממלכת ישראל המאוחדת שלימים תצליח להחליש הפלישתים ותרחיב את הממלכה בימי דוד ושלמה.

מנהג יהודי שהתבסס במקום הוא ה"חלאקה". זהו מנהג צעיר (כמה מאות שנים) בו גוזזים את שיערות הילד בפעם הראשונה בגיל שלוש, או בל"ג בעומר של גיל שלוש. זהו מנהג קבלי הקשור ליום פטירתו של שמואל הנביא. המנהג נדד צפונה אל העיר מירון, לנקודת קברו של רבי שמעון בר יוחאי, איש הקבלה. ההסבר לנדידה צפונה טמון בכיבושי העותמאנים את המרחב מידי הממלוכים וההגבלות אשר יצרו על האוכלוסיה היהודים במקום.

 

 

סטף

נגיעה לחניון שליד קפה סטף ומשם נתחיל את מסלולנו. הכניסה בחינם וניתן לבחור בכמה מסלולים המסומנים על המפה בכניסה לאתר. לכל מסלול יש סימון בצבע אחר. אנו נטייל בשביל הירוק מהחניון העליון לחניון התיכון (האמצעי) – ניתן להשאיר רכב בחניון התיכון או לחזור בשביל הכחול אל החניון העליון. השביל הכחול מוסיף שעה וחצי של הליכה קלה ומאוד יפה).

 

הסטף הוא מקום מופלא. דרך הטקסט המקראי נתן להבין את המתרחש פה ובטיול פשוט בסטף ניתן להבין את הטקסט המקראי. תוך כדי הירידה בשביל הירוק נראה את הישובים אבן ספיר, אורה ועמינדב. המושב אורה נקרא ע"ש הכפר הערבי שישב פה עד 48' ושמו ג'ורה, שבערבית הוא מקום נמוך. מתחתינו מתפתל במתינות נחל שורק שהוא נחל קדמן אשר זרם בתוואי הזה עוד לפני ההתרוממות האדירה של הרי יהודה כתוצאה מהבקע הסורי – אפריקאי. נחל שורק ימשיך לזרום מערבה ויעבור באזור בית שמש, צרעה ואשתאול. שם חי שמשון הגיבור, בן שבט דן, אשר היה נזיר לאלוהים וכוחו היה בשיערותיו. מהיותו נזיר נאסרו עליו איסורים מסוימים ובינהם לשתות יין, זאת למרות שבאזור מחייתו גידלו גפנים משובחים ביותר ועל כן שם הנחל – שורק (הגפן המובחר ביותר). המנזר עם כיפות הזהב נקרא גם המוסקוביה וזהו המנזר הרוסי של עין כרם. עין כרם איננה מוזכרת בברית החדשה אך המסורת אומרת שכאן גדל יוחנן המטביל.

 

השם סטף משמר את שם הפעולה "סיטוף" שאין מבצעים אותה יותר. סיטוף היא פציעת הפרי כדי שיבשיל מהר יותר ואת פרי התאנה והשקמה היום סוטפים. עמוס, הדמות המקראית היה בולס שקמים שזו פעולה מקבילה לסיטוף. בעצים אלו ההבשלה של כל הפירות היא מקבילה ולא מתפרסת על זמן רב, לכן צריך לדאוג שחלק מהפירות יבשילו מוקדם יותר ולכם סוטפים אותם. כאן בסטף גידלו תאנים וחלקם נשמרו עדיין. גם המעיין התחתון "עין ביכורה" מתייחס לגידול התאנים, ביכורה הן התאנים הטובות ביותר.

שרידי הכפר ניראים מולנו. הכפר נבנה מעל המעיין, כדי לנצל את מי המעיין לחקלאות שלחין בטרסות שמתחתיו. הרעיון הוא להזרים את מי המעיין שמתרכזים בבריכה בתעלות ובעזרת מגופים להעביר את המים אל כל השלחים, וכך להרוות את הטרסות במים. מעל המעיין יבנו את הכפר ויגדלו ב"חקלאות בעל". בעל הוא האל הכנעני אותו עבדו במרחב הזה ונגד הפולחן לבעל פעלו הרבה מנביאי ישראל. האמונה אומרת שהבעל הוא שמוריד את הגשם ולכן יש להתפלל אליו. חקלאות הבעל אם כך מבוססת על גשם שיורד באופן טבעי ללא השקיה של האדם ולכן ימקמו את הטרסות מעל המעיין ולא מתחתיו. שבעת המינים בהם נתברכה הארץ (חיטה, שעורה, גפן תאנה, רימון, זית ותמר) הן דוגמא ממשית לתרבות החקלאית שהשמרה במהלך התקופות באקלים הים תיכוני שפיסת הארץ שלנו נתברכה בה.

בתי הכפר עצמם נחרבו במהלך השנים ע"י חיילי צה"ל מיחידה 101 אשר התאמנו כאן ופוצצו את חלקם באימונים.

בסטף יש כמה מעיינות שכבה. את עין ביכורה נכנה "מעיין שעון" מכיוון שהוא נשען על אקוויפר קטן מאוד הנמצא מעליו, ובמפגש עם שכבת החוואר בסלע המים פורצים בכמה נקודות נביעה.

 

ניכנס לעין ביכורה – יש להצטייד בפנסים

 

מפעל המים הקטן שאנו רואים הוא דוגמא מדהימה לכתוב בספר יהושוע פרק ט"ז. בני ישראל הגיעו לארץ ע"י יהשוע בן נון אשר חילק את הנחלות. שבט אפרים מתלונן על נחלתו שלא הספיקה לו ויהושוע בן נון אומר לו שיתפרס גם גבוה יותר לאזור "היער". ההר נתפס כשטח הפחות טוב כי יש צורך לברא אותו כי החורש סבוך מאוד באותם ימים וכמעט ואין בו התישבות. כאשר עם של נוודים שרגילים לחיות באזורים מדבריים פוגש במרחב אחר הוא לומד טכניקות השרדות חדשות ומפתח סגנון חיים חדש. בני ישראל ובינהם שבט אפרים ממציאים שיטה לניצול המים כאשר הם חוצבים את תוך בטן ההר במקביל לשכבה בה נובעים המים וכך מגבירים באופן משמעותי את קצב שפיעתם. המים זורמים אל הבריכה ומשם ע"י מגופים ניתן להעביר אותם אל התעלות אשר ישקו את הטרסות.

בכל אזור הרי יהודה יש מערכות מים כאילו וחלקן אף ארוכות וגדולות יותר.

מכאן ניתן להבין את שנכתב בספר דברים ואנו קוראים בתפילת שמע: יג' וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. יד' וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. טו' וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

דגן, תירוש (יין) ויצהר (שמן)- הם שלוש דברים חיוניים לאדם, תלויים במי גשמים והם יינתנו לעם כאשר הוא יעבוד את ה'.

ניתן לעלות אל עין סטף ומשם לחזור לרכבים דרך השביל הכחול המוליך לחניון העליון (מאריך את הדרך בשעה וחצי אך המסלול הוא יפה מאוד ונוח). מעין סטף ניתן לשוב על עקבותינו בשביל הירוק בו הלכנו.

 

 

פארק קנדה

הכניסה לפארק קרובה לצומת לטרון בכיוון מזרח, על כביש 3. ניכנס לפארק לנקודת תצפית על עמק איילון. בהמשך נלך בשביל המעיינות המסומן בירוק עד לבריכת המים. ניתן להשאיר שם רכב מראש או לחזור את הדרך.

 

פארק קנדה נקרא ע"ש הקהילה הקנדית שתרמה את הכסף לנטיעת היער. כאשר שמעו שהאזור הזה במחלוקת פוליטית כי המקום נמצא על חורבות כפרים ערבים, ביקשו התורמים לצמצם את  הקשר למקום והמדינה קראה למקום פארק אילון – קנדה. אילון ע"ש העמק מתחתינו אליו אנו צופים. צורתו של עמק איילון כמעין פרסה בין הרי יהודה לשפלה.

עמק אילון נזכר מהמשפט "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון". יהושוע בן נון נלחם נגד חמשת מלכי האמורי ובראשם אדוני-צדק מלך ירושלם ואיתו מלך חברון, ירמות, לכיש ועגלון. יהושוע נלחם בהם לאחר שכרת ברית עם הגבעונים אשר מותקפים ע"י חמשת המלכים אשר חשו דאגה בגלל הברית בין ישראל לגבעונים. לאחר פניית הגבעונים לעזרה ממהר יהושוע לעלות מהירדן עם צבאו ועם שחר מתקיף את מלכי האמורי. התקפתו יעילה מאוד והוא הודף אותם מערבה ומרחיק אותם מהגבעונים. הוא חושש שלא יכריע את המערכה ופונה לאלוהים ומבקש עוד כמה שעות של אור לפני שיריביו בורחים לו וזועק "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון". ואכן השמש נעמדה באמצע השמים והוא יכול היה להשלים את המלאכה באזור העמק שמתחתינו.

 

נמשיך בטיול בפארק בשביל המעיינות המסומן בירוק.

 

בדרך נראה את הבוסתנים  ואת השרידים של העיר הרומית הקדומה שישבה פה ונקראה ניקופוליס. שימו לב לאמות המים ובריכות האגירה. אלו שרידים של העיר המפותחת שהתקיימה פה. כאשר העיר גדלה צריך היה להעצים את כמות ומים ולשמור עלים ולצד הדרך אנו רואים פירים שחודרים כלפי מטה. זוהי מערכת מים רומית תת קרקעית שמאפשרת למים לא להיות חשופים לשמש, לא להתאדות ולהשאר נקיים.

 

 

מנזר לטרון

הכניסה בחינם בשעות הפתיחה (9:00-11:00, 15:30-16:30 בכל הימים למעט ימי ראשון וחגים נוצריים).

 

נהוג לכנות את המקום בשם מנזר השתקנים בגלל הנזירים היושבים שם. הנזירים מהמסדר התרפיסטי (מסדר קתולי בנדי קטיני) התבססו כאן מ-1880 כאשר קנו כאן חווה חקלאית עם מלון דרכים ממשפחה קתולית. לימים בונה המסדר את הכנסייה ואת מתחם המנזר. יתכן ומכנים את הנזירים הללו שתקנים בגלל אופיו המיוחד של המסדר המבוסס על עבודת האל ע"י ריכוז והסתכלות פנימה, כסוג של מדיטציה. הם נמנעים מלדבר ללא צורך ונמצאים בתנאי בידוד. עיקרון נוסף למסדרים קתולים שעליהם לעבוד לצד עבודת האמונה וכאן הם ממנים את עצמם ע"י יצירת יינות מצוינים, חקלאות בשדות החווה שקנו בזמנו, ליקרים ומוצרים נוספים אותם הם מוכרים בחנות.

בהתחלה נבנתה הכנסייה באופן פשוט מאוד אך בעקבות רעידת אדמה ב-1927 משפצים אותה ומקימים לצידה אכסנייה לצלינים. הכנסייה מאמצת הרבה מהארכיטקטורה הצלבנית. העוגב והמזבח החשוף לקהל מעידים על היותה קתולית.